<h1>שאילתות פרשת אחרי שאילתא צ"ו</h1>
<h2>דף כ:</h2>
ואילו אתתא מהימנא היא לנפשה דקביע לה זימנא דחזייא ואמרה לא חזאי אי נמי כזה ראיתי ואיבדתיו מהימנא דתניא [נדה כ':] נאמנת אשה לומר כזה ראיתי ואיבדתיו [כתובות ע"ב.] ואמר רב חיננא בר כהנא אמר שמואל מניין לנדה שסופרת לעצמה שנאמר וספרה לה שבעת ימים לה לעצמה והיכא דהוחזקה נדה בשכנותיה היכי דמי כגון דהוה לבישה הנך מאני דלבישה בנדתה ואמרה טהורה אני לא מהימנא [כתובות שם קדושין פ'.] דאמר רב יהודה הוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה משום נדה ותנן נמי [כתובות שם] משמשתו נדה ואוקימנא כדרב יהודה למימרא דלא מהימנא. ברם צריך היכא דנותנת טעם לדבריה מי מהימנא אי לא כיון דאחזיק נפשה לטומאה האי יצרה הוא דתקפה ולא מהימנא או דילמא כיון דקא יהבה טעמא למילתא מהימנא תא שמע [כתובות כ"ב.] דבעא מיניה שמואל מרב אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני מהו [ערובין מ': וע"ש בפרש"י] אמר ליה דלויה לרטיבא רפשא ליה בדוכתיה אמרי דרב איקלע לבי שמואל שדר ליה שמואל כסא דברכתא לדביתהו ולא קיבלה איכא דאמרי דכי הוות יתבא נדה מהודעא ליה בכסא דברכתא ואיכא דאמרי נדה לא שתיא כסא דברכתא ואמר מר [ברכות נ"א.] משגרו לאינשי ביתיה במתנה כי היכי דליהוו שלמא ואי שתייא אתו לידי הרגל עבירה ולבסוף אמרה לרב טהורה אני אלא אחותך היא דאיקלעא לגבאי ואמינא אי שתייא ליה אנא היא אמרה לא קא עבדא לי יקרא אמרנא אשדרתיה לך דתשתייה אנת אמר ליה רב אף בזו אם נותנת אמתלא לדבריה נאמנת תנא מיניה ארבעין זימנין למימרא דקבלה ואפילו הכי שמואל לא עבד עובדיה בנפשיה וכן הילכתא [נדה י"ט.] חמשה דמים טמאים באשה האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזג ושלשה טהורים הירוק וכמימי בשר צלי וכמימי תלתן.
<h2>דף סו.</h2>
שאילתא דאסור להון לדבית ישראל לאיזדקוקי גברא לאינשי ביתיה כשהיא נדה שנאמר ואל אשה בנדת טומאתה וגו' ולא משתריא לגברה עד דפסקה ומנייא שבעה נקיים [ברכות ל"א. מגילה כ"ח: נדה ס"ו.] דאמר רבי זירא בנות ישראל הן החמירו על עצמן וכו' ולאורתא דשבעה נגהי תמניא טבלה ומשתריא ואי טבלה ביממא דשבעה לא עלתה לה טבילה דתניא [שבת קכ"א. פסחים צ': יומא ו'. פ"ח.] כל חייבי טבילות טבילתן ביום נדה ויולדת טבילתן בלילה נדה מנלן דתניא [פסחים שם] מניין לנדה שאינה טובלת מבעוד יום ת"ל שבעת ימים תהיה בנדתה תהא בנדתה כל שבעה ויולדת איתקש לנדה דכתיב כימי נדת דוותה תטמא ואמר [נדה ס"ז:] טבלה בשמיני לא תטבול אלא בליליא משום סרך בתה ואי איכא אונסא טבלה ביממא דשמיני דאתקין רב אידי בר אבין בנרש למיטבל ביממא דשמיני משום אונסא דגנבי ואתקון רב אחא בפפוניא משום אריוותא ורבא במחוזא משום אמבולאי ורב יהודה בפומבדיתא משום צינה וכי טבלה צריכה לעיוני נפשה דילמא מאיסא קירא או לישה והוי חציצה בין גופה למיא דגלי רחמנא בטבילה ורחץ במים את כל בשרו שלא יהא דבר חוצץ בין מים לבשרו וצריכה למיסרק רישה והדר טבלה דילמא מיקטר מזייה ולא עיילין בהו מיא דתניא [עירובין ד':] את (כל) בשרו את הטפל לבשרו וזהו שער [ב"ק פ"ב.] עשר תקנות תיקן עזרא ואלו הן שיהו קורין במנחה בשבת בשני ובחמישי ודנין בשני ובחמישי ושיהו מכבסין בחמישי בשבת ושיהו אוכלין שום בערבי שבתות ושתהא אשה משכמת ואופה ושתהא אשה חוגרת בסינר וחופפת וטובלת ושיהו רוכלין מחזרין על העירות ותיקן טבילה לבעלי קריין לדברי תורה דמדאורייתא טובל לתרומה [ברכות כ"ב. חולין קל"ו:] והאידנ' נהוג עלמא כתלתא סבי כר' יהודה בן בתירא בדברי תורה דמעשה בתלמיד אחד שאירע בו קרי והיה מגמגם וקורא למעלה מר' יהודה בן בתירא אמר לו פתח פיך ויאירו דבריך שאין דברי תורה מקבלי' טומאה דכתיב הלא כה דברי כאש נאם ה' מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה [נתבאר ב"ק פ"ב:] ומאלו התקנות שתהא אשה חופפת וטובלת דמדאורייתא בעיוני סגי לה ואתא עזרא ותיקן חפיפה ולמיבדק שפיר [נדה ס"ו:] ולא תחוף אלא בחמין ואפי' בחמי חמה משום דקרירי ומיסרק מזייא ולא עיילין בהו מיא וצריכא למיסרק רישה סמוך לטבילתה [שם ס"ח.] דשלח רבין באיגרתיה אשה לא תחוף אלא בחמין בערב שבת ותטבול במוצאי שבת ותמה על עצמך היאך אשה חופפת ביום וטובלת בלילה הא בעינן סמוך לחפיפה טבילה דאי איתרמי לה טבילתה בשמשי דשבתא דלא אפשר למיסרק משו' דאתיא לאתורי שערה חופפת ביממא וטבלה בליליא ואפי' אתרמי ערב שבת וחמישי בשבת שני ימים טובים דלא אפשר למיחף בהון וזמן טבילה בלילי שבת משום דטבילה בזמנה מצוה וכי גדלה לה למזייה לא תקטרינון לריש צוציתא דזמנין דמקטרא על חדא בינתא והוי חציצה כדרבא בר רב הונא [נדה ס"ז.] דאמר רבא בר רב הונא נימא אחת קשורה חוצצת במים.
